ניקוי הגליל 91 בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון עכו

החלטה

1.המבקשת הגישה בקשה לביטול צו הריסה מנהלי שניתן ביום 6/10/10 (להלן: "צו ההריסה") אשר ניתן על ידי המשיבה אשר הורה על הריסת משטח בטון ועליו מיכל מים וכן משטח בטון נוסף ועליו משאבה וצנרת מים ומבנה שירותים וסככת פח.

2.המבקשת הינה חברה המנהלת את פעילותה ברח' שלום הגליל 3 בעכו, הידוע כגוש 18042, חלקה 24, ומצויה במקום בהסכם שכירות. לשיטתה, משטח הבטון והמיכל נדרשים בהתאם לתוצאות ביקורת תקופתית שנערכה על ידי שירותי הכבאות וההצלה. על פי הנטען על ידי המבקשת צו ההריסה הוצא לאחר שכבר נסתיימו העבודות להקמת אותם מתקנים, כאשר עלות הקמתם מגיעה לידי סך של כ- 600,000 ₪.

3.עוד טוענת המבקשת כי ביום 12/10/10 התקיימה פגישה בעניין זה אצל המשיבה בנוכחות כל הגורמים המוסמכים ולשיטתה סוכם כי תוגש ללא דיחוי בקשה להיתר וכי בשלב זה יעוכב ביצועו של צו ההריסה. לשיטתה, היא החלה מיד לטפל בהגשת בקשה להיתר אך למרות זאת ובאופן מפתיע, ביום 24/10/10 הגיעו נציגים שונים מטעם המשיבה על מנת לבצע את הצו.

4.המשיבה טוענת כי לא היתה כל הסכמה להותיר את המבנים השונים במקומם. כמו כן טוענת המשיבה כי לא ניתן לקבל היתר למבנים. מדובר במקום אשר היתה קיימת לגביו תוכנית מתאר למגורים. אומנם תוקף התוכנית פקע, אך ככל הנראה יחודש, אך בשלב זה בהעדר תוכנית, לא ניתן לקבל היתר כמבוקש.

5.הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם נסיבות המקרה עומדות בתנאים שמציב סעיף 238 א (ח) לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

6.סעיף 238 א (ח) קובע כדלהלן:

"לא יבטל ולא יתלה ביהמ"ש צו הריסה מנהלי, אלא אם הוכח לו שהבנייה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת."

למעשה קובע סעיף שני תנאים בגינם יכול ביהמ"ש להתערב בצו המנהלי. האחד, כאשר הוכח לו כי הבנייה בוצעה כדין. השני, כי הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. באשר לאפשרות הראשונה, הרי שאין מחלוקת שהמבנים הקיימים לא קיבלו היתר בנייה, גם אם יש מחלוקת בין הצדדים האם ניתן לקבל היתר בנייה שכזה. הדיון אם כן מתמקד בתנאי השני.

7.האם הצו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת? טוענת המבקשת כי הצו אינו נדרש מאחר וקיימת עובדה מוגמרת, המבנים קיימים וכל אשר נותר במועד הדיון היה להפעיל את המנגנון המחובר למיכל המים. המשיבה טוענת לעומתה, כי תנאי הסעיף לא מתקיימים.

8.מהי עובדה מוגמרת – ניתן ללמוד את התשובה מס"ק 238א (א)(2) ו – (3) לחוק. סעיפים אלה קובעים למעשה כי יש לראות במבנים כעובדה מוגמרת, אם הסתיימה הבנייה יותר מ- 60 יום לפני יום הגשת תצהיר המהנדס שעל בסיסו ניתן הצו או שהמבנה מאוכלס יותר מ – 30 יום לפני מועד זה.

9.באשר למיכל המים, הכורך יחד עמו את משטח הבטון שמתחתיו, הרי שעפ"י טענות המבקשת, הצורך בבנייתו יתעורר בחודש אוגוסט 2010, לאחר ביקורת שערך מערך כיבוי האש. משמע רק לאחר מכן החלו בבנייתו. הביקורת התקופתית צורפה כנספח ב לבקשה ונושאת את התאריך 01/8/2010. צו ההריסה המנהלי ניתן ביום 06/10/2010. משמעות הדבר אם כן כי בניית מבנים אלו לא הסתיימה בתקופה קודמת ל – 60 יום לפני הגשת תצהיר המהנדס שעל בסיסו ניתן הצו. עוד יש לציין כי ביום הדיון בביהמ"ש גם אז טען ב"כ המבקשת כי טרם הופעל המיכל למטרה לה נועד. לפיכך גם אין לראות במיכל כמי שאוכלס באותה עת.

10.לאור האמור לעיל, הרי שלא נתקיימו התנאים המנויים בסעיף 238 א(ח) לבטול הצו המנהלי, ככל שמדובר במיכל ובמשטח הבטון עליו הוא עומד, משטח בטון נוסף בעלת משאבה וצנרת מים, הכל מנגנונים אשר נבנו כטענת המבקשת על פי דרישות מערך כיבוי האש.

11.באשר למבנה השירותים וסככת הפח, הרי שלא נטען כלל על ידי המבקשת מתי הוצבו. משהוכח כי הם הוצבו ללא היתר, הרי שהנטל להוכיח כי התקיימו התנאים המנויים בסעיף 238א(ח) לגביהם מוטל על כתפי המבקשת. לעניין זה ראה לדוגמא ר.ע.פ 1088/86 סברי חסן מחמוד נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הגליל המזרחי" פד"י מ"ד (2) 417.

משלא הוצגו בפני ביהמ"ש טענות עובדתיות באשר למועד הקמת מבנה השירותים וסככת הפח, הרי שהמבקשת לא עמדה בנטל זה ולא קמה עילה לבטול הצו המנהלי.

12.לאור האמור לעיל, דין הבקשה להדחות.

מדובר במבנים הנדרשים לצורך תפעול עסקה של המבקשת ומדובר במבנה אשר על פי הנטען עלה מחיר יקר. מאחר ועפ"י טענות המשיבה מדובר באזור אשר אמורה להתקבל לגביו תוכנית המייעדת אותו למגורים שכן תוכנית קודמת פקעה, אך היום אין עדיין תוכנית כזו ואין מגורים במקום, מוצאת אני כי האיזון הראוי הוא לעכב בשלב זה כניסת צו המנהלי לתוקפו למשך מספר חודשים. תקופה זו תקבע על ידי בשים לב למשך הזמן בו התנהל תיק זה. אעיר לעניין זה בדבר יכולתו של ביהמ"ש לשקול גם שיקולים מחוץ להוראות סעיף 238א ובכלל זה שיקולי מידתיות הבאים במקרה זה לידי ביטוי במועד כניסת הצו לתוקפו, הנני מפנה לעע"מ 3518/02 רמזי יוסף רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים פד"י נז' (1) 196.

13.לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה במובן זה שצו ההריסה המנהלי אשר ניתן ביום 06/10/2010 נותר בתוקפו. יחד עם זאת, הנני מאריכה תוקפו של צו הארעי לעיכוב ביצוע ההריסה עד יום 15/1/2012 שעה 08:00.

ניתנה היום, י"ב תשרי תשע"ב, 10 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: